גזר דין בתיק ת"פ 5819-07

         הרקע

1.      הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירת איומים, בכך שביום 1.12.05 בשעה 11:35, בעת שעובד כיבוי אש ערך ביקורת רישוי עסקים מטעם מכבי אש במעדניה שבבעלותו ברח' שמאי בירושלים, הוא הניף לעברו בידו גרזן ששימשה אותו לחיתוך בשר, באמרו: " אני אעיף את זה עליך, אני אהרוג אותך, אני אערוף לך את הראש", ובהמשך אמר לו כי הוא מכיר את הבוס שלו יורי ושיפגע בו בעבודה.

         טיעוני ב"כ המאשימה לעונש

2.      הנאשם לא הודה במיוחס לו ונמנע מלקבל אחריות על מעשיו. לנאשם קביעת אשמה בעבירת היזק בזדון. אמנם התיק הוגש ב-07' והקראה נקבעה ב-08', אך ההליכים התמשכו שלא באשמת המאשימה, אלא לצורך התייעצויות שביקש הנאשם. בנסיבות אלה, אין לחלוף הזמן משקל ממשי לקולא.

3.      מדובר בעבירה חמורה בשל מס' היבטים: ראשית, המאויים הינו עובד ציבור שהגיע למקום האירוע על מנת לבצע את תפקידו, שנית, לאיומים לוותה אחיזה בגרזן קצבים, שהעצימה את משמעות האיום, שלישית, הנאשם נופף בקופיץ שבידו תוך אמירה כי יהרוג באמצעותה את המתלונן. בנוסף, המתלונן עמד על הצרחות שהטיח בו הנאשם, על כך שמעולם לא נתקל ביחס כזה, הוא העיד על חששו בעקבות האירוע להסתובב במקום במשך שנים, הדגיש כי לאירוע לא קדמה התגרות כלשהי, והבהיר כי חש מושפל (עמ' 2 להכע"ד). עוד עולה מהכרע"ד כי הנאשם איים על המתלונן אף בנוכחות שוטרים, וביהמ"ש התרשם בסופו של יום כי הנאשם שיקר והעליל על המתלונן עלילות לפיהן המתלונן  כביכול התגרה בו.

בנסיבות אלה, עותרת המאשימה כי ביהמ"ש יטיל על הנאשם מאסר בן חודשיים שיבוצע בעבודות שירות, מאסר על תנאי, ופיצוי בסך 2,000 ש"ח למתלונן.

         טיעוני ב"כ הנאשם לעונש

4.      מדובר בהתמשכות ההליכים המהוות נסיבה לקולא, האירוע התקיים ב-1.12.05, כתב האישום הוגש ב-24.12.07, לאחר שנתיים במקום שנה, בדיון הראשון הנאשם ביקש להתייעץ עם עו"ד, אולם המאשימה שנמנעה מלזמן לחקירה עד, חרף בקשת הנאשם בעת גביית ההודעתו, ביצעה את השלמת חקירה לאחר הגשת כתב האישום והורתה לזמן את העד זמן רב לאחר קרות הארוע, כשלמהלך זה היתה השפעה  לרעה על זכרונו של העד, ועל התמשכות ההליך .

5.      הנאשם לא הורשע בעבירת ההיזק בזדון שבעברו, כך שהעבירה דנן היא הרשעתו היחידה והנאשם כבן 70. עבירת האיומים היא עבירה הנושקת לחופש הביטוי, והעובדה שהנאשם החזיק קופיץ, אינה נסיבה לחומרא, משום שהוא קצב ומדובר בחנותו, בה חתך בשר ללקוח. לפיכך על ביהמ"ש להתעלם מנסיבה זו של החזקת הקופיץ. גם הרמת הקול של הנאשם כלפי למתלונן, נבעה מכך שהנאשם חשש כי ח"ו המתלונן שעלה לקומה למעלה, יפול או יגרום נזק לחנות, בעקבות נפילט הלייסט.

6.      באשר למחדלי החקירה בתיק, הרי שלנאשם לא יודעה זכותו להיוועץ בעו"ד. אמנם ביהמ"ש החליט שהראיה קבילה, אולם גם בשלב הטיעונים לעונש ראוי להצביע על הפרת המאשימה את זכות הנאשם. בנוסף, ביהמ"ש ציין בהכרעת הדין כי בוצע מחדל חקירתי כשרק לאחר 3 שנים נחקר העד הנוסף ויש גם לכך נפקות לעניין העונש.

7.      הנאשם שירת שירות צבאי מלא, שירות במילואים 30 שנה, השתתפות ב-4 מערכות ישראל, וכשמדובר בנאשם שהוא מלח הארץ, אין מקום למאסר ולו בעבודות שירות, כדי להרתיע את הנאשם הספציפי מפני הישנות העבירה . במקרים דומים ביהמ"ש גזר מאסר על תנאי וקנס בלבד, ולפיכך עותר הנאשם שלא להרשיעו, ולהטיל עונש התחייבות בלבד, בהתחשב בכך שמדובר באדם נורמטיבי.

8.      בנוסף - עותר הנאשם להחזיר לו את הקופיץ שנתפס, לאור אי חוקיות החזקתו כשנה וחצי, כשהיה על המאשימה להגיש בקשה לתפיסת חפץ אחרי 180 יום מיום תפיסתו, ולא הוגשה. מדובר בפגיעה בזכות הקניין שהיא זכות יסוד, ולא ניתן להסתפק בחפץ לצורך חילוט, שכן מדבור במקצוע של הנאשם ובכלי עבודתו.

דיון

9.      המדובר באיומים כנגד עובד ציבור בעת מילוי תפקידו. המתלונן, קצין מניעת דלקות, שנכנס לחנות הנאשם במסגרת תפקידו ולאחר שקיבל את הסכמת הנאשם לכך כדי לאתר ליקויי בטיחות. באיום על חייו יש כדי לרפות ידי עובדי ציבור, והקלת ראש לנוכח מעשים אלו, עלולה להוביל לכך שעובדי ציבור ימנעו בעתיד מלעשות מלאכתם נאמנה , מחשש שיבולע להם מצד אלמים ובעלי זרוע.

10.     אין בידי לקבל את טענת הסניגור כי איום הנאשם על חיי עובד הציבור אינו בגדר חופש הביטוי. הארוע החל כשהמתלונן בעת שבדק בקומה השניה הפיל בטעות לייסט מתכת של תמונה. הנאשם החל לחרפו ולגדפו ואיים באומרו: "בן זונה אני אזיין אותך, בוא תראה מה עשית, אני אשחט אותך באמא שלך וכוס של אמא שלך". הדברים נאמרו כשהנאשם החזיק בידו סכין גדולה ונופף בה בהפגנתיות באומרו: " אני אעיף לך ואערוף לך את הראש", והמשיך לאיים עליו גם במישור המקצועי, באומרו כי הוא מכיר את מעבידו בשירותי הכבאות ושידאג לפטרו.

11.     הארוע הזה הותיר רושם וטראומה קשה על המתלונן. את סערת רוחו תיאר המתלונן במילים הבאות: " אני מבצע את העבודה הזו כמה שנים ובכל שנה אני נכנס ל-300 בתי עסק  ומעולם לא קרה לי דבר שהיה קרוב באחוז ממה שחוויתי שם". האירוע הקשה ליווה אותו גם לאחר סיומו, וכך העיד: " שנה שנתיים חששתי לעבור במקום הזה הוא איים גם כשעצרו אותו הגענו לתת עדות ושמענו צעקות - פחדתי".

12.     המתלונן התבזה ברבים שכן הנאשם בחר להטיח בו את דבריו הקשים בצעקות והם נשמעו היטב גם מחוץ לכתלי החנות, עד כדי כך שעמיתו של המתלונן שעמד בחוץ ושמע את הצעקות, חשש כי יתפתחו באופן מסוכן, ונחלץ להוציא משם את המתלונן, לדברי המתלונן במעמד המביש נכחו עשרות אנשים ששמעו כיצד הנאשם עולב בו באומרו " אני אזרוק עליך הזין שלי", ולא כל הנוכחים היו זרים לנאשם. מנגד, המתלונן כעובד ציבור עוטה מדים, נמנע מלהשיב לנאשם ולהגיב על בזיונו, כשחלק מהנוכחים אף ניסו לנחמו. המתלונן ציין כי גם לאחר קרות הארוע, הבזיון ועוגמת הנפש מדברי הבלע עודם מהדהדים באוזניו. ולדבריו: " אי אפשר לשכוח את הקללות הספיציפיות הללו", והוסיף: כש" אדם אומר אמא שלך וכוס של אמא שלך והקללות, זו השפלה, אני אב לילדים ואמי סבתא".

         טענת הנאשם כי צעקותיו על המתלונן נועדו להיטיב עם המתלונן ולהצילו מסכנה שנשקפה לו בקומה השניה, אינה מקובלת עלי, שכן אם העליה לשם אכן מסוכנת כטענת הנאשם, היה עליו למנוע מלכתחילה מהמתלונן להגיע לקומה זו, בוודאי שהתרשלותו לא הצדיקה צעקות ואיומים כלפי המתלונן  שעלה לשם באישורו. בנוסף הנאשם איים על המתלונן כשהוא חזר לקומה הראשונה.

13.     לעניין גביית ההודעה שלא בנוכחות עורך הדין, בית המשפט כבר ישב על מדוכה זו וניתנה החלטה, בה הובהר כי הלכת יישכרוב מתייחסת לגביית הודעה מעצור ואינה חלה בהכרח על מעוכב, כך שפגם זה איננו מהותי ואינו נסיבה לקולא בעונש, מה עוד שלא היתה לכך השפעה של ממש על גרסת הנאשם, שלא השתנתה גם לאחר שזכה לייצוג. יתר על כן בשלבים הראשונים של הדיון בחר הנאשם בעצמו שלא להיות מיוצג.